אהלן, כאן ספיר. בחודש ספטמבר 2021 הגעתי לתכנית אקסקלוסיבית באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית.
המטרה: הזדמנות לעצור מהעשייה האינטיסיבית של שוברות קירות, לעבד עשר שנים של פעילות חברתית ופוליטית ולתכנן את שלב ההתרחבות של התנועה שלנו.
לכאורה, הכל אמור להיות מושלם. אני זוכה לעצור, לחשוב וללמוד מחדש על איך לשנות את העולם. ארצות הברית מלאה בארגוני שטח וארכיונים קהילתיים, תנועות זכויות אזרח ותיקות ופורצות דרך וידע לגבי היכולת להתארגן כדי לצבור ולשמר כוח פוליטי של קהילות שנאבקות בעוני ובהפליה.
העניין הוא שהתקבלתי לתכנית מלכתחילה לא רק בזכות עצמי, אלא בזכות פעילות פוליטית סולידרית עם הרבה אנשים ונשים. בזכות דורות של נשים אקטיביסטיות שלא קיבלו פרסים או מלגות עבור הפעילות החברתית שלהן, אלא שילמו מחירים כבדים. גם אני שילמתי מחירים וחוויתי טראומות, וההזדמנות הזו שקיבלתי היא כמו אוויר לנשימה, ואם מרחוק יש לי הזמנות לתת השראה, תקווה וחיזוק- אני חייבת.
בגלל זה אני מזמינה אתכם.ן להצטרף אליי, לקרוא, לעודד, לשתף, להגיב ולהציע עוד נושאים שמבקשים זרקור. זה מרגיש פספוס, אפילו חטא, לא להתעקש להקדיש זמן ורגש להפוך את החזון והפרויקט שאני חולמת עליו למשהו שנוכל לחוות ביחד, כתהליך קולקטיבי, סוג של קוד פתוח.
הבעיה: אני לא רגילה לעבוד לבד ואני רוצה את הקהילה שלי יחד איתי, לחשוב ביחד איך אפשר לעצב ארכיון שמתעד אוכלוסיות במאבק ואיך לבנות הכשרות למארגנות קהילתיות שנאבקות בעוני.
ולמה שהידע והכלים יהיו רק אצלי? למה שלא נחשוב, נעמיק מודעות לגבי מאבקים עכשווים ודמויות משמעותיות שאינן נגישות לנו בדרך כלל?
הפתרון: בלוג! להתעדכן ולחשוב ביחד.
תבינו, אתם.ן חסרים.ות לי. בשיחה עם פעילות למען דיור בשכונות עוני. בפגישה מחכימה עם מארגנת קהילתית שעובדת עם רבנים למיגור האלימות המשטרתית. בקריאת מאמר על אלטרנטיבות למימון של הקהילה. בחשיפה להתארגנויות של עורכות דין רדיקליות שעובדות באופן ישיר וחסר מחסומים עם הקהילה שלהן. אפילו במסיבות של קווירים מהמזרח התיכון שמצאנו בית בברוקלין, ניו יורק, מקום בו אני יכולה לרקוד עם בחור עיראקי בגילי.
אז מה בכלל אני עושה בהרווארד? עובדת על השלב הבא של תנועת שוברות קירות! תוכלו לקרוא כאן על הפרויקט שלי שגם נקרא "כל לב הוא תא מהפכני", שנועד ליצור ארכיון דיגיטלי המתעד מאבקים חברתיים ופוליטיים בישראל ומאגר ידע על מודלים ואסטרטגיות להתארגנויות קהילתיות ומחאות, לצד עבודה על מודל להכשרה של מארגנות קהילתיות ומנהיגות מהשטח משכונות ומאבקים מגוונים ויצירה של סולידריות בין מאבקים.
הפוסט הקרוב: תנועה התומכת באסירים ואסירות בארה"ב שנאסרו בגלל עבירה הקשורה בתקיפה פיזית או מינית כלפיהם.ן. איך זה התחיל ולמה לפעול בנושא של זכויות.ות אסירים.ות? למה בתנועה מאמינות שלא צריך בכלל בתי סוהר? איזו תמיכה מיוחדת ניתנת לאסירים.ות להטב"ים.ות ומתי נועל לפתוח גם בארץ פרויקט התכתבות עם אסירים ואסירות?
הראיון עם הפעילה בתנועה הזכיר לי מאוד את הפעילות שלנו במאבק לשחרור יונתן היילו ז"ל או התארגנות בעל כורחן: משחררות את דלאל, סימונה ואריקה", שאני שותפה להקמתה, המבקשת לשחרר נשים שביצעו המתה כלפי בן זוג מתעלל.