המסע של "שוברות קירות" מגיע לסיומו – אך המאבק נמשך

נתחיל מהסוף: בסוף שנת 2024 תבוא לסיומה פעילות תנועת "שוברות קירות". זו אינה החלטה שהתקבלה בקלות ואנו מודיעות אותה בלב כבד, אך היא בלתי נמנעת בנסיבות הנוכחיות.

בשנת 2020 הקמנו את "שוברות קירות" מתוך חזון לפעול למען צדק חברתי ופוליטי בישראל. אחרי עשור של פעילות משותפת בשותפות עם אינספור פעילות ופעילים, עשרות קמפיינים ומאות הפגנות ופעולות שטח, ראינו הזדמנות בהקמת תנועה כדרך להגביר את הכוח הפוליטי שלנו ולייצר סדר יום אחר, לדבר אמת לכוח, להגביר את הסולידריות ולחבר בין קבוצות נאבקות. צמחנו בשטח, מתוך האתגרים והקשיים בהם נתקלנו ואיתם התמודדנו יום יום. היינו שם כדי לראות את החברות שלנו נזרקות מביתן, נאלצות לחזור לבן זוג מתעלל, נאבקות במערכת בירוקרטית מסובכת ובמכשולים רבים. התנועה הייתה תקווה עבור אותן נשים ועבורנו. חלמנו על תנועת שטח ארצית, הפועלת במגוון ומתמקדת במפגש בין מוצא, מגדר ועוני, ושואפת לשנות את יחסי הכוחות בחברה. תנועה שמסייעת פרטנית ובו זמנית נאבקת לשינוי מערכתי, בשילוב של כלים מגוונים כגון עבודה משפטית, לובי ושינוי מדיניות, פעולות ישירות, הפגנות, קמפיינים ציבוריים, אירועי תרבות ואמנות, פרויקטים קהילתיים ושימוש בידע ארכיוני.

דיברנו ופעלנו מתוך שיח פמיניסטי מזרחי, שורשים להט"בים ותפיסה של שיח זכויות אדם ואישה שלפיה אלו שנאבקות הן לא הלקוחות או הנמענות של המאבק והפעילות, אלא המנהיגות והמומחיות.

במשך חמש השנים האחרונות עבדנו במרץ כדי להביא לשינוי, להיאבק על זכויות וליצור, אך המציאות הייתה קשה ומאתגרת. המאבק בעוני מזווית של צדק ולא צדקה היה אתגר משמעותי מאוד בפני עצמו. גילינו שקל יותר לרתום אנשים לתרומה עבור תשלום שכר דירה או חשבונות חשמל לפני ניתוק, מאשר לתמוך בקמפיין או הליך משפטי שמבקש לשנות מדיניות או להתמודד עם המקרה הפרטני בצורה שתמנע את החזרתיות של העוול. בחלוף השנים הפערים רק הולכים וגדלים והצורך הופך דחוף יותר ויותר, קבוצות וארגונים רבים שפעלו בנושאים נסגרו או צמצמו פעילות, כך שלא יכולנו לתת מענה לכל הפניות והצרכים שהגיעו אלינו כתנועה.

מכאן, ההישרדות הכלכלית של התנועה הייתה מאבק יומיומי, וככל שנאבקנו לשרוד, כך הבנו שגם אנחנו לא מצליחות להחזיק את הראש מעל המים, לא רק השותפות שלנו בשטח. התמיכה הציבורית, הגיוס הכספי ומימון המונים שהיו בסיס התנועה, לא הצליחו לצערנו לספק את המשאבים הנדרשים להחזקת הפעילות השוטפת לאורך זמן. ניסינו גם לגייס תמיכה מקרנות פילנתרופיות, וקיבלנו תמיכה לכמה פרויקטים ממספר קרנות המקדמת זכויות אדם ואישה, אך גילינו למרבה הצער שכמו קבוצות ותנועות רבות לפנינו שעסקו בנושאים דומים, התמיכה סמלית ולא מאפשרת "לתת פייט" אמיתי למציאות והקשיים סביבנו. במציאות שבה הכל חירומי כל הזמן, מצבי חירום אמיתיים לא פחות נדחקים לשוליים, ולכן גם נוצרת תחרות על משאבים שבמצב אחר היו מגיעים מתוך תקציבי המדינה. מתוך ההתנסות הזו, ואחרי שנים רבות של עבודה בחברה האזרחית ואקטיביזם שורשי, אנחנו נאלצות להודות בצער שהצוות המוביל של התנועה לא רואה כרגע אפשרות להמשכיות התנועה בהנהגה אחרת כמיזם בר קיימא, ועל כן ההחלטה היא סיום הפעילות.

ובכל זאת: שוברות קירות ולא נשברות

במהלך הדרך, היו לא מעט ציוני דרך משמעותיים עבור קהילת שוברות קירות. אנחנו רוצות לשתף נקודות והישגים בולטים במהלך השנים שאנחנו גאות בהן במיוחד: הפגנת הזום הראשונה בהיסטוריה וסדרת פעולות שנתנה קול לכל מי שלא יכלו לצאת לרחובות בתקופת הקורונה, רכזנו מסמכי דרישות של החברה האזרחית עבור אוכלוסיות מוחלשות וניהלנו מאבק עיקש על ביטול האיסור על כפל קצבאות- והוא בוטל! יזמנו קורס סטוריטלינג ואנגלית לנשים במאבק, כחלק מהמאבק לצדק חלוקתי ליווינו את מאבק נחל העאסי והשקנו תערוכה פורצת דרך בשם "נערים על כסאות פלסטיק" נגד הגזענות כלפי פעילי המחאה, קיבלנו את פרס קרן "מבואות" לפרויקט אמנות חזיתית דיגיטלית על פלטפורמת המזרחיון והשקנו את הארכיון הדיגיטלי הראשון לכלל המאבקים בישראל, כארכיון המדינה האלטרנטיבי עבור המדינה שבדרך, קיימנו אירועים על שיח מזרחי ועוני בארצות הברית, פעלנו כצוות לכליאה ושיקום באירועים וקמפיינים לשחרור אסירות נפגעות אלימות וקידום שיח שיקומי, הוצאנו אסופה לזכרו של יונתן היילו ז"ל, וקיימנו אזכרה כל שנה למשה סילמן ז"ל, הוצאנו זכותונים לחופש מחאה ושמירה על זכויות בזמן הפגנות ומעצרים וחילקנו אלפי עותקים לצד סדנאות מגוונות לשמירה על זכויות, התמודדות על אלימות ומניעת שחיקה, הובלנו במשך שנים מאבקים נגד פינויים בגבעת עמל ובשכונות והפיצויים שטרם הסתיימו, השתתפנו במאבק נגד ההפיכה המשטרית כ"חזית הלא מיוצגים.ות" והעלינו מודעות להפליה נגד קבוצות מוחלשות במאבק עבור דמוקרטיה לכולם.ן, ניהלנו קמפיין נגד פורום קהלת שהוציא אותם מדעתם, חגגנו עם כולכם.ן בכל קיץ את אירועי ה"לילה השחור" לאמנות,תרבות ומחאה, השתתפנו בעשרות כנסים אקדמיים כדי לחבר בין האקדמיה לשטח ונבחרנו שנה אחרי שנה כאחת מהתנועות הפמיניסטיות החשובות בישראל במגזינים וערוצי תקשורת. ועוד אינספור יוזמות, קמפיינים, אירועים, שיתופי פעולה, סיוע וליווי מידיי בבעיות וקושי פרטני וכל מה שהצלחנו לקדם ולתמוך במסגרת המשאבים המוגבלים שלנו ועל בסיס הערכים שלנו- ביחד עם אוכלוסיו מוחלשות ומודרות, לא עבור ולא במקום.

בשנה האחרונה, היינו ההתארגנות הראשונה להקים את מיזם "עוקף ישראל" התאגדות תושבי ותושבות ערי הפריפריה בדרום למאבק על זכויותיהם לפיצוי והכרה מאירועי ה- 7 לאוקטובר, ואספנו עשרות עדויות לתיעוד. המיזם זכה בפרס עיטור הגאווה הישראלי של האגודה למען הלהט"ב. היינו הראשונות להדפיס את כל שלטי שמות החטופים, כולל אלו שהודרו מהתקשורת בשל מוצאם, בקריאה לפדיון שבויים. ליווינו את המשפחות שקראו לעסקה בהתארגנויות שונות ובהקמה של "מאהל אמהות" כהתארגנות ראשונה בשער בגין. קיימנו מיצגים שונים להחזרת החטופים שהוצגו בכלי התקשורת, כולל מיצג מיוחד על אברה מנגיסטו שפורסם בניו יורק טיימס. יצאה תערוכה בשם "30 שניות" שתיעדה את תושבי העיר אשקלון הלא ממוגנים בימי המלחמה הראשונים, התערוכה הוצגה בת"א ומוצגת באשקלון בימים אלו.

הקמנו את "הרשת: מרכזי מיצוי זכויות" כקו פניות טלפוני ובבתי מלון שהפעילו מאות מתנדבים.ות לצד עו"ד בסיוע משפטי מיידי בחודשים הראשונים של המלחמה. ניהלנו קמפיין נגד חסימת משאיות הסיוע למשפחות רעבות בעזה והרס מזון על ידי מתנחלים קיצונים, סייענו באופן שוטף בפניות פרטניות שנדחקו לשוליים, קידמנו חקיקה נגד פינויים מהדיור הציבורי בזמן מלחמה(ובכלל).

ואכן במהלך השנים, ראינו הישגים קטנים וגדולים יחד: נשים שנאבקו על קורת הגג שלהן ונשארו בה, העלאת השיח הציבורי על דיור ציבורי, עוני, ומאבקים פמיניסטים של נשים שחיות בעוני במסדרונות הכנסת ובתקשורת, קבוצות שלא נספרו ופתאום קיבלו גיבוי ציבורי, דרשו את הזכות לחלום. הבאנו קול ייחודי ושונה לכל מקום שהגענו אליו וזאת אנחנו זוקפות לזכותינו! אך גם במצבים של הישגים, המאבק ההישרדותי והקיומי לא תם, אלא רק התחלף.

לצד כל המכשולים והאתגרים, קיבלנו חיבוקים, הערכה, תמיכה כספית ומורלית ושותפות חדשות ורבות לדרך. אפשרתן לנו להגשים חלומות, לעצור עוולות ולהשמיע קול חזק, ברור ובעיקר עצמאי נגד אי צדק. לעבוד עם קבוצות שאחרת היו נשארות לבד, להתניע מאבקים לבעיות שהיו שקופות ואנשים שהיו שקופים. נתתן לנו את הזכות לחלום, גם אם לכמה שנים. תודה לכם, התומכים והתומכות שלנו, על כל רגע של פעילות, כל תרומה וכל עזרה. 

אנחנו אמנם כואבות את התוצאה, אבל לא מתחרטות לרגע על הדרך. סיום התנועה הוא לא סיום דרכנו באקטיביזם. זהו גם לא ויתור על השאיפה לחיים בשוויון מלא ובכבוד לכל או על המאבק לחיות בארץ המדממת הזו, לא רק לשרוד. אנחנו ממשיכות בפרויקטים חדשים וישנים ואתן מוזמנות להמשיך לעקוב אחרינו כמובן.

סיום התנועה באופן רשמי בעוד מספר חודשים גם לא מהווה את סיום הפעילות העכשווית של התנועה, ואנחנו ממשיכות עם הפעילות השוטפת. בשנת 2025 באופן עצמאי ימשיכו הפרויקטים המרכזיים שחיים ובועטים: 

"עוקף ישראל" – התאגדות תושבים.ות, ופעילים.ות בערי הפריפריה בדרום הנאבקים על זכותם לשיוויון והכרה, אנחנו פועלות על מנת להכניס את הערים למנהלת תקומה, ופועלות מול ערי הצפון להצטרפותן לעוקף ישראל. הפעילות שלנו מתבטאת גם במסדרונות הכנסת וגם בשטח יחד עם הנציגים והנציגות של המיזם. פעילות העוקף תמשיך כפרויקט חדש של קולנוע ומנהיגות פמיניסטי קהילתי בערי הדרום.

"האזרחיון"- הארכיון העממי הדיגיטלי למאבקים חברתיים ופוליטיים בישראל. אחרי שנה של תיעוד הפגנות בשטח, אירועי למידה מתוך הארכיון ופיתוח הפלטפורמה שלנו, בחודש נובמבר נצא בסדרת הכשרות לתיעוד בזמן אמת ובניית ארכיונים אקטיביסטיים ונשמח לראותכם.ן! 

לקראת סיום, חשוב לנו להבהיר שאנו מודעות לכך שזו תקופה קשה מכל כך הרבה בחינות, גם כלכלית. ככל שביכולתכן, ועל מנת לסיים את הפעילות והתחייבויות התנועה בצורה ראויה, נודה על המשך התמיכה החודשית לעת הזו, עד לעצירתה באופן יזום על ידינו בסיום שנת 2024. 

במידה ותרצו לסיים את התמיכה החודשית, אנא מלאו את הטופס הזה ונדאג לכך מייד: לחצו כאן לביטול התמיכה החודשית

בנימה אישית, אנחנו לא יודעות לאן הדרך תיקח אותנו בעתיד, אך כל עוד אנחנו צועדות יחד, מוקפות בשותפות וחברות, אנחנו באמת מאמינות שנצליח.

כולנו מקוות ומייחלות שהמצב יאפשר לנו לקיים אירוע סגירה כדי להגיד תודה באופן אישי!

"לא עלינו המלאכה לגמור ולא אנו בנות חורין להבטל ממנה"

לשנה של בשורות טובות, החזרת החטופים וסיום המלחמה ושפיכות הדמים

בשותפות, ברכה ואהבה גדולה

ספיר סלוצקר עמראן וכרמן אלמקייס עמוס

רעות גיא | שירלי קרוואני | יפעת אריאל |

נטע חממי טביב | אסנת כהן ליפשיץ

וכל קהילת תנועת "שוברות קירות"

-29 בספטמבר 2024-